בסקירה מעמיקה של מחקרים שנוגעים לתגובה המינית של נשים בכל הקשת המינית, מפרקת חוקרת בשם ציברס (2017) את הממצאים העיקריים שנאספו עד כה. היא מתארת שכך: נשים הטרוסקסואליות, המכונות «אנדרופיליות» (כלומר נשענות יותר על גברים), מגיבות באופן שווה לתמונות של גברים ונשים, ומציגות דפוס של תגובה מינית שאינו מגדרי מוגדר במפורש. לעומתן, נשים לסביות, המוגדרות כ»גינופיליות» (המושכות יותר לנשים), מגיבות בעיקר לתמונות של נשים. דפוס זה מכונה «תגובה מגדרית ספציפית». מחקרים מועטים של נשים עם זהות בינה-אל-בין (בייסקסואלים) מעידים על תגובה גדולה יותר לתמונות של נשים, אך בהתחשב במעט המחקרים, הציפייה היא שייקבעו ממצאים נוספים שיאשרים או יפריכו את ההשערות הללו.
במובן הרחב יותר, גברים הטרוסקסואליים והומוסקסואליים מדווחים על תגובות אישיות תואמות לזהות המינית שלהם: הטרוסקסואלים מגיבים בעיקר לתמונות של נשים, והגברים ההומוסקסואלים לתמונות של גברים. תגובות אלה נתפסות כאפיניות וממוקדות במגדר, ומחזקות את ההנחה שהתגובות המיניות משקפות באופן ישיר את ההבנה וההכרה בזהות המינית של האדם.
הגבלות של תפיסת הידע הפוזיטיביסטית והריאליסטית
מחקרים שנסקרו על ידי ציברס מונחים בתוך גישה אקדמית שנקראת פוזיטיביזם-ריאליזם, שמדגישה שימוש בשיטות ניסוייות קפדניות שמקורן במדעי הטבע. שיטות אלו כוללות מדידת תשומת הלב הויזואלית, תהליכים קוגניטיביים של תת-מודע ומודעות, תגובות עוררות גניטליות, פעילות של המערכת האוטונומית, והערכת תגמולים. בשיטות מעין אלה, ההערכה הסובייקטיבית של המשתתפים נחשבת לפחות אמינה, כשמשובצת בצורה מובלעת כמשהו שיש לקחת בחשבון בהשוואה לנתונים אובייקטיביים שנאספים בפועל במעבדות. ביקורת רבה מופנת כלפי גישה זו, כי היא מוצאת את המיניות כמוגבלת למודל של תגובה פיזיולוגית שקשורה ישירות לביולוגיה, תוך התעלמות מכיוון החברתי והתרבותי שבו ממוינת ומופנמת המיניות.
כפי שטיפר (2004) מציינת, מודל זה מציב את המיניות כ»performace» של חלקי הגוף, בעיקר אברי המין, וממוקד רק בהם — תוך התעלמות ממשמעות חברתית, הקשר זוגי, והקשר תרבותי רחב יותר. כך, ההבנה של בהיבטים כמו דחף מיני, זהות מינית, וכיו»ב, נשארת מצומצמת ומנותקת מההקשר החברתי והתרבותי שבו נתפסת המיניות.
הנחות וקודי חשיבה בתפיסת הידע הפוזיטיביסטית
במחקר מתוארת השערה שמושחזות ברוב המקרים לכיוון של פתרון חד-ממדי, לפי דגם של סיבה ותוצאה. ההנחות המגוונות והמורכבות של תגובות מיניות ונטיות מיניות אינן מקודדות באופן מספק בגישה זו, מה שמביא למסקנות חלקיות ומוחלשות. למשל, מחקרים שבהם המשתתפות הן בעיקר תלמידות קולג’ או קבוצות מצומצמות אחרות, עלולות לשקף חוויות סובייקטיביות מקומיות שאינן מייצגות את כלל האוכלוסייה, וכן נושאות באחריות להתפשטות תבניות חד-ממדיות של סקסואליות.
ההיבטים החברתיים והתרבותיים של המיניות
בהתאם לתיאוריה הביקורתית והחברתית, המחשבות, השיחים והנורמות החברתיות מעצבות את ההבנה של מין, זהות מינית ומגדר. למשל, בשפות החברתיות והמקומות שבהן תפקידי המין מקודדים ומוגבלים מאוד, נשמרות תבניות של הימנעות מחקירה אוטנטית של מיניות, כולל תוצאות שמובעו על ידי טקסיות חברתית ותרבותית שמורה לבני קבוצות מסוימות בלבד. לעיתים, נשים שנחקרות לוקחות חלק במחקר מתוך תפקידים חברתיים או סיסמה, אך אינן מייצגות בהכרח את כל הטווח של חוויותיהן המיניות והחברתיות.
הקשר בין זהות, תרבות וחברה
קריאה ביקורתית מגלה שההגדרות של «הומוסקסואליות» ו»הטרוסקסואליות» הן תוצרי ההיסטוריה והתרבות, ולא תכונה ביולוגית מולדת. למשל, עמי מונגוליים כמו הסמביא שב 니גינה, אין לחברה מושגים אלה; נשים וגברים חיים חיי מין ללא הגדרות קבועות של זהות בגדר מושא של תרבות או חוק. במקומות אחרים, כמו תרבות מערבית מודרנית, מתפתחות תעודות, הגדרות, ומקצבים תרבותיים שמאפשרים ליהנות מחופש ולעיתים להציג זהות מינית שנראית כמו פורמלית אך משתנה עם הזמן.
בתרבות המערבית, למשל, תדמיות של סקס בין נשים, סצנות של קיום משותף במין בנות, תכנים פורנוגרפיים של מיניות לסבית, כולן מקובלות ומסייעות להחליף את המושג ההיסטורי והחברתי של «דחף מגדרי חד-ממדי». עם זאת, תגובה חברתית ושיפוטית כלפי התנהגויות כאלה עוד קיימת, ומופעלת כאמצעי לשימור הסטטוס קוו והגמוניה של גבריונות הטרוסקסואלית.
שיח על מגדר ומיניות כקונסטרוקציה חברתית
עקרונות תיאוריית הקוויר והביקורת החברתית תורמים להבנת המשמעות של הגדרות ופטריארכליות, ומדגישים שהזהות המינית והגדרות המגדר אינן סטטיות אלא מופע של ביצוע תפקידים ותרבות. נשים וגברים אינם בהכרח מקודדים טבעית אלא מבנים תרבותיים, והבחירות המיניות והזהויות הנלוות הן לעיתים תוצר ניהול והתנסות בתוך מסגרות חברתיות שהוגדרו מראש.
המשמעות של היבטים אינטרסובייקטיביים ותרבותיים
מחקרים אלו מראים כי הגדרת המיניות והזהות משתנה לפי ההקשר התרבותי, החברתי וההיסטורי. למשל, במקומות שבהם קיומם של משיכה ל同性 איננו מובנה על ידי חוקים או נורמות, כאלו שעוסקים בפנימיות ובחברה כאחת, ההגדרות של הנטייה המינית משתנות במהירות, ותגובותיהם משתנות בהתאם. באופן כללי, המדרגות והקטגוריות שהגדרנו כ»מוגדרות היטב» הן תוצר של שיח חברתי, לפעמים באופן שמנהיג שיח של שימור ההיררכיה והנורמות החברתיות.
סיכום והמלצות לגישה מחודשת
בתוך ההקשר הזה, יש להציע מודל חדש שמכיל את ההיבטים החברתיים, הפסיכולוגיים והביולוגיים של המיניות, עם דגש על ההיסטוריות, התרבות ומבני המשמעות. למקד את המחקר בשיחים ובתרבות שמעצבים את חווית המיניות והזהות, ולשלב שיטות מחקר איכותניות ומספריות כאחד, כדי להרחיב את ההבנה ולהפיג את המסתורין המיוחס לתגובות המיניות של נשים הטרוסקסואליות כלפי סצנות של מין בין נשים ותמונות לסביות.