מבוא
במאמר זה מוצגות שלוש שאלות מרכזיות שיכולות להעניק תובנות מעמיקות בנוגע לאופן הפעולה של מערכות הגורמות לתגובות גניטליות. השאלות עוסקות באיך מערכות אלו פועלות באופן רגיל בהקשר של אינטראקציה חברתית עם גירויים מיניים אמיתיים, מה המטרות שהן «יועדות» להשיג באבולוציה, ואיך גירויים מלאכותיים, המהווים תוצר של תרבות טכנולוגית מתקדמת, קשורים לגירויים המיניים שאולי היו חלק מימי ההתחלת האבולוציה שלנו, שבהם התנאים היו שונים משמעותית.
עקרונות הבקרה ההיררכית
מודל הבקרה ההיררכית של ההתנהגות המינית הוצג על ידי חוקרים שמציעים שישנם לפחות שני סוגים של תהליכים הפועלים בו זמנית לשליטה בהתנהגות. המערכת הבסיסית, הנקראת מערכת 1, מופעלת על ידי תכונות גירוי עצמו, למשל, באותן מצבים של היווצרות טבעית או למידה שבהן יש תגובה אוטומטית והתאמה מיידית בין הגירוי לתגובה. תגובה זו יכולה להיות תגובה פיזית מקומית, רגש, או אותות מוטיבציוניים, או שילוב של אלה. לעומת זאת, מערכת 2 — רמה גבוהה יותר של בקרה — מופעלת כשאין התאמה מיידית בין הגירוי לתגובה רצויה, ודורשת תהליך קוגניטיבי מורכב יותר כדי להבין ולהגיב כראוי. לעיתים קרובות, שתי המערכות פועלות יחד, ומשקלן היחסי משתנה בהתאם לסוג הגירוי ולסיטואציה. גם גורמים מוטיבציוניים וקוגניטיביים ברמה הגבוהה יכולים להשפיע על עוצמת התגובה הנוצרת על ידי מערכת 1.
עדויות באמצעות תצפיות על הבדלים בין המינים בתשוקה ובהתנהגות
מניחים שהמשקל של מערכת 1 גבוה יותר אצל גברים, בעוד שבנשים מערכת 2 משוקלת יותר. על אף ששני המינים מציגים סיבות שונות לקיום יחסי מין, אצל הגברים הסיבות האלו נוטות להיות פשוטות יותר וממוקדות בתשוקה בסיסית, כאשר הגירוי הגופני הגולמי של פרטים אחרים הוא הממריץ המרכזי (Meston & Buss, 2007). הגבר נמשך יותר לתכונות פיזיות מרומזות כמו גיל ועובי מותניים, המהירות שבה ניתן להעריך אותן, ולעיתים רבות תגובתו מתעוררת באופן אוטומטי ומיידי. לעומתם, נשים נוטות להסביר את התשוקה שלהן גם בקרבתיות, יופי ואטרקטיביות חיצונית, אך גם להקשרה בהקשר כולל יותר של חוויות חברתיות ורגשיות. ההבדלים באופי ההערכה מהווים חלק מההסבר האבולוציוני להבדלים הסטטיסטיים המוצגים בין המינים, בעיקר מבחינת טווח ההחלטות וההערכת ערך של בן זוג פוטנציאלי.
התשובה הגניטלית
גברים
עבור גבר הבלתי נמנע והמספיק לגירוי הוא תכונות חיצוניות של פרט אטרקטיבי, כגון מראה צעיר ומידות מותן-ירך. תגובה זו מופעלת בעיקר על ידי מערכת 1, ומושפעת ישירות מהגירוי הראשון שמוצג לנפש. לדוגמה, תצלום של פרט לא מעניין או לא מושך, בין אם הוא גבר או אישה, לא יעלה את התגובה המיניים הרצויה. מחקרים שהציגו שהבדלים גנטיים בתגובה המינית בין המינים קיימים גם באותה מידה באוכלוסיות הומוסקסואליות והטרוסקסואליות, מעידים על כך שהתפוסות הללו נוגעות באפקטים אבולוציוניים בסיסיים.
נשים (עקרונות כלליים)
היכולת של נשים לגלות תגובה גניטלית על תנאי רחבים יותר ומגוונים, כגון תצלומים של שפרדי-בונובו הנוגעים פורמלית או מטפורית, מצביעה על גמישות גדולה יותר במערכת ההכרה המינית. נשים מגיבות גם לסימנים לא ישירים לפי דינמיקה של חיבור רגשי ומיני, והתגובות שלהן ניכרות מיידית על ידי עיבוד חישובי מוגבר – בין אם זה באמצעות זיכרון, פרשנות או היבטים אחרים של ההקשר החברתי והתרבותי. יתרה מזאת, הערכה זו מתקיימת ביחס שונה לזהות הגירוי, המושפעת גם מהיחס החברתי והסביבתי.
נשים ההטרוסקסואליות והאנדרופיליות
נשים אנדרופיליות (המושכות לגברים) עשויות להראות תגובה על סמך תכונות גופניות של גבר, אך גם תצלום של אישה שמגיבה מיני או מתקשרת מינית, עשוי לעניין ולסייע בהעברת תחושות פנימיות של המיניות שלהם. באשר לנשים גינופיליות (המושכות לנשים), תגובתה המינית מתמקדת בעיקר בתמונות של נשים – לבושות או לא – שיכולות לשמש כרמז לתפקיד המיני או הרומנטי שלהן. תגובותיה של נשים אלה עשויות להשתנות גם לפי ההקשר ולפי חוויות מוקדמות, ומסתמכות על התפשטות בהבנת המשמעות של הגירויים הפורמליים והחברתיים שמזינים את ההרגשה המינית שלהן.
תגובות למקצועיות ולהכנה
קיימת תגובתיות מובחנת בין המינים בתגובה לתמונות לא קליניות של איברי מין בזקפה, שנועדו להניע את המין או לספק סימן לביצוע חדירה. תיאוריות אבולוציוניות מציעות כי אישה נמצאת במצב המתנה טבעי להחלטה אם ליזום או להימנע מביצוע מין, ומגיבה על פי מידת ההיכרות והאמון שנוצרה עם הגירוי. לכן, גירויים שהם חיצוניים יותר, כגון תצלום של איבר מין במצב עירה, יכולים לעורר תגובה אוטומטית, בעוד שתמונות של סיורים מיניים או סיטואציות אינטראקטיביות עשויות לעורר תגובה שונה המצריכה תהליך קוגניטיבי מודע יותר.
קשב ומוטיבציה בעידוד מיניים
הכושר הקוגניטיבי של ריכוז קשב נעשה באופן היררכי, כאשר חלק ממנו אוטומטי וחלק נשלט על ידי רצון או מודעות. תמונות מיניות מושכות תשומת לב באופן אוטומטי, אפילו ברמה תת-קורטיקלית, כשהן חופפות בתוכן את ההעדפה המינית של הפרט (Jiang et al., 2006). תהליך זה מתקיים במקומות שונים במוח, ומאפשר תגובה מיידית ואוטומטית לסימנים מיניים. במקביל, קיימת גם יכולת לכוון מודע את הקשב באופן מכוון, למשל, להתרכז או להסיט את תשומת הלב מנושאים מיניים.
מוטיבציה מתוך גירוי
תהליך המוטיבציה המושפע ממרכזי תודעה במוח, כגון הוונטרל סטריאטום, מגיב גם כן לתמונות מין. מחקרים מראים שפעילות באזור זה משקפת לא רק את ההיבט המיני אלא גם את הערך המוטיבי של התמונות, כלומר, את הרצון ומהות ההנעה להבאת הגוף לפעולה (Ponseti et al., 2006). מונח שמתאר את כוח ההשפעה של גירוי המופיע ולחץ לשים לב אליו הוא «כוח משיכה מגרה» (incentive salience), שמתייחס ליכולת של גירוי להפוך ל»מגנט» שמושך את הקשב ומניע לפעולה. כל זאת, תלוי גם באווירה המוטיבציונית הכוללת, שאינה מוגבלת רק למין אלא יכולה לשלב מעורבות רגשית, חברתית ואפילו שליטה או כוח תחרותי, והשפעת הדופמין היא החשובה ביותר במכלול זה.
הכרה סובייקטיבית של עוררות ותשוקה
בעבור גברים, ההכרה הסובייקטיבית בעוררות היא בעיקר תוצאה של תכונות חושיות שמגיעות מתוך התמונה הפורמלית. קצב התגובה על פי זיהום התגובה המינית המקיפה את הומוסקסואלים והטרוסקסואלים מצביע על קיומו של קישור ניכר בין התחושה הפנימית לתגובה הפיזית הנמדדת בפועל. לעומת זאת, אצל נשים, הקשר בין ההבנה הפנימית לתגובה הפיזית נוטה להיות פחות ישיר, ומשפיע גם על המשמעות שמעוררת התגובה החושית, וזו, בתורה, מושפעת מהסביבה החברתית, התרבותית והרגשית. למשל, אישה יכולה להרגיש עוררות סובייקטיבית גם כאשר אין תגובה גניטלית מיידית, וההבדל המרכזי נעוץ בקשר בין ההנחות והמשמעויות שהיא מייחסת לתמונה ולחוויות שהיא חווה בקשר אליהן.