שימוש בהורמוני א contraception במהלך בניית הקשר ורצון מיני בהיריון

נקבות שמתאמנות במעגליות באופן סדיר מציגות העדפות שותף שונות מאלה של נשים המשתמשות אמצעי מניעה הורמונליים. עדויות ראשוניות מצביעות על כך שבתקופת ההיריון, גם העדפותיהן של נשים נוטות לסטות מאלה שמופיעות בזמן שהן מתאמנות במעגליות באופן רגיל. תוצאות אלה תואמות את ההנחה הכללית כי ההעדפות הזוגיות של נשים מושפעות משינויים הורמונליים. במהלך ההיריון, נקבות נראות כמצטיינות בהעדפות הדומות יותר לאלה של נשים המשתמשות באמצעי מניעה הורמונליים. בהסתמך על ספרות זו, השווינו את רמות הרצון המיני של נשים בהיריון, שהכירו את בן הזוג שלהן בזמן שהיו בשימוש באמצעי מניעה הורמונליים, לאלה שהכירו את בן זוגן בזמן שהיו במעגליות רגילה. צפינו כי נשים שהכירו את בן זוגן בזמן שהיו בשימוש באמצעי מניעה הורמונליים יראו רמות גבוהות יותר של רצון מיני בתוך הזוגות במהלך ההיריון, כיוון שהעדפות הזוגות שלהן יהיו קרובות יותר לאלה שהיו בזמן שהן בחרו את בן הזוג. תוצאותינו תומכות ברעיון שהשימוש הקודם באמצעי מניעה או ההימנעות ממנו עשויות להשפיע על הרצון המיני בזמן ההיריון. נשים בהיריון שהכירו את בן זוגן בזמן שהיו בשימוש באמצעי מניעה הורמונליים (37 נשים) הציגו רמות נמוכות יותר של רצון מיני חוצה זוגות לעומת נשים שהכירו את בן זוגן בזמן שהיה במעגליות (47 נשים). לעומת זאת, רמות הרצון מחוץ לזוגות לא הושפעו משימוש קודם באמצעי מניעה הורמונליים. ממצאים אלה היו יציבים גם לאחר בקרה על משתנים אישיים שמשפיעים על הרצון המיני. ממצאים אלה תורמים להבנתנו לגבי הגורמים המשפיעים על תפקוד מערכות היחסים במהלך ההיריון.

במהלך העשור האחרון, חוקרים החלו לבחון מה ההשפעה של שימוש באמצעי מניעה הורמונליים על ההרגלים הזוגיים של נשים. אמצעי מניעה הורמונליים מפחיתים את השינויים ההורמונליים הטבעיים המחזוריים, ולכן נשים המשתמשות בהם מציגות העדפות והתנהגויות זוגיות שונות מאלה של נשים שמתאמנות במעגלית באופן רגיל. לדוגמה, מחקרים הצביעו על כך שכאשר נשים מתחילות להשתמש באמצעי מניעה הורמונליים, באפשרותן להעדיף גברים עם מאפיינים פחות מגדריים או «גבריים» בולטות, וגם שהן נוטות למצוא שותפים עם מאפיינים אלה פחות מגדריים בעת הבחירה. תוצאות אלה מרמזות כי השימוש באמצעי מניעה עלול להשפיע על ההעדפות הזוגיות האדפטיביות של נשים.

מחקרים קלאסיים שהבחנו בהשפעה של אמצעי מניעה על הרצון המיני של נשים בדרך כלל עסקו בשאלה אם השימוש הנוכחי משפיע, והתוצאות היו מעורבות – חלק מהמחקרים מצאו השפעות חיוביות, אחרים שליליות או שלא מצאו השפעה משמעותית. סוגי המחקרים שהיו מוגבלים – כמו מחקרים עם צעירות שהשימוש באמצעי מניעה היה תואם לרוב לביטול חוויית הראשונה של היחסים המיניים, או מחקרים עם נשים נשואות, אינם מאפשרים השוואה ישירה, והעובדה שחלק מהמחקרים אינם כוללים מחקרים מבוססי אקראי על שינוי בשימוש באמצעי מניעה מחלישה את ההוכחות. בנוסף, חוסר באינטגרציה של מדדים הורמונליים ואופן השימוש המדויק (כמו סוג ומינון אמצעי המניעה) מותיר פערים בהבנת המנגנון הביולוגי הפועל.

לאור החשיבות של סיפוק מיני לבריאות הזוגית ולאיכות החיים הכללית, מחקר זה נועד לנסות להבין כיצד השימוש באמצעי מניעה הורמונליים והשינוי בסטטוס שלהם משפיעים על הרצון המיני בזוגיות, במיוחד בתקופת ההיריון. מצאנו כי רמות הרצון המיני של נשים בהיריון מושפעות בעיקר מסטטוס השימוש באמצעי מניעה בזמן שבן הזוג נבחר, וממצא זה תומך בתיאוריה שההעדפות הזוגיות משתנות עם השינויים ההורמונליים ומשפיעות על האינטראקציות ההורמונליות והתהליכים הקוגניטיביים הקשורים לריח ולהעדפות המראה.

בנוסף, ההנחה המרכזית היא כי אם השימוש באמצעי מניעה שונה מאז תקופת בחירת בן הזוג, ההעדפות הזוגיות של אותן נשים משתנות, ומכך עלולה לנבוע ירידה מסוימת ברמת הרצון המיני כלפי בן הזוג, עקב חוסר התאמה מחדש של ההעדפות. ההשערה היא כי הרצון המיני למחוץ באירועים חוץ-זוגיים אינו מושפע, מאחר שנשים יכולות להיות מוכנות למנף לכן ולהתאים את חיפושן אחר שותפים חיצוניים, אך לרצון המיני כלפי בן הזוג הקבוע השינויים צפויים להשפיע ישירות. הפיצול בין הרצון כלפי בן הזוג לעומת הרצון כלפי שותף חיצוני תורם להבנת ההבדלים במנגנונים ההורמונליים והקוגניטיביים הפועלים בכל אחד מהתחומים.

מחקר בעל גישה אמפירית שבחן את ההשערה של עקביות ההעדפות יצא לדרך, ומציע כי נשים שהכירן את בן זוגן בזמן שהיו בשימוש באמצעי מניעה הורמונליים היה להן רמת סיפוק ומעורבות גבוהה יותר בעת ההיריון ביחס לנשים שהכירו את בן זוגן בזמן שהיו במעגליות רגילה. תוצאות אלה תומכות בהנחות כי ההעדפות הזוגיות הן תוצאה של תהליכים הורמונליים שהשתנו לאורך זמן.