יותר צבעים בקשת בענן

בתיאוריה של היקום המיני (SCT), המוצגת על ידי החוקרת סוזן ואן אנדרס, מוצעת גישה חדשה שמתמקדת בהבנת המונח «מיניות» באופן שונה מההגדרות הקונבנציונליות שלה. הגישה מכוונת לפתור בעיות הנגזרות מההגדרה המקובלת של הנטייה המינית כקירבה או הימצאות של אדם אחר אליו אנו נמשכים, המדודה באמצעות ציוני קינגסי הממוקמים בטווח שבין הטרוסקסואליות מוחלטת להומוסקסואליות מוחלטת.

הגדרה קונבנציונלית זו מתמודדת עם מספר חסרונות בולטים. ראשית, השאלה המרכזית היא מדוע המין של האובייקטים שאליהם אנחנו נמשך הוא המרכיב המרכזי שיוצר את ההגדרה של המיניות שלנו? מה תפקידם של מאפיינים נוספים של הפרט, כגון המגדר או תכונות אחרות של בן הזוג? כמו כן, הקטגוריה של «מין ביולוגי» אינה בהכרח חד-משמעית או פשוטה כמו שנראית במבט ראשון, ומכאן שההכרה ב»מין» כהגדרה של סיווג מיני מתעלמת מן המורכבות הטבעית של המגוון האנושי, כולל אנשים עם תכונות גנטיות יוצאות דופן, כמו אינטרסקס, או אנשים העושים שימוש במקצועות מיניים שונים.

יתר על כן, ציוני קינגסי הם בכללם שיטות הערכה גסות מאוד, שאינן מתייחסות למופעים מגוונים כמו א-סקסואליות או לחוויות של פעילות מינית לבד, ללא שותף (יחידניות). הציונים גם מניחים יציבות בטווח זמן שאכן מפתיע ביכולתו להיות דינמי וגמיש. כמו כן, קיימת אי עקביות בין ההיבטים השונים של המיניות – כמו משיכה, זהות עצמית והתנהגות – שמוסיפים עוד שכבה של בלבול והבנה חלקית של מושג ה»נטייה המינית».

בהתאם לכך, ואן אנדרס מציעה את גישת ה-SCT, המיועדת להעמיק ולהעשיר את ההבנה של מבני המיניות המגוונים והמורכבים של הפרטים השונים, באופן שיביא לכיבוד והכלה בלתי מפלה של שונות מינית. היא טוענת שהשיטה תתרום לידע העצמי, להעצמת הקהילות המיניות המגוונות, ולשימוש במחקרים נוירואנדוקרינולוגיים, חברתיים ובריאותיים, וגם לרפואה קלינית. בהמשך אציג את מרכיבי הגישה וההיבטים המרכזיים שלה, תוך דגש על היתרונות והחסרונות שהיא מייצגת.

סיכום של גישת ה-SCT כפי שאני רואה אותה

עיקר ההנחה של SCT היא שהמגוון המיני הוא רב-ממדי במהותו. במקום לסווג אנשים על פי קו ישר בין הטרוסקסואליות להומוסקסואליות, קיימים מספר מימדים המעצבים את הזהות המינית של הפרט. מימדים אלה כוללים את המגדר (גבר/אישה/זהות מגדרית שאינה מוגדרת), מספר שותפים (בודד, זוגי, או רבים), וההבחנה בין משיכה מינית לבין טיפוח והאהבה (אכפתיות), שבהן ניתן לשנות את רמת ההשפעה והביטוי על פי הצורך.

בכל מימד קיימת אפשרות לדירוג לפי דרגות של ביינאריות, ספציפיות, וחוזק ההעדפה. לדוגמה, מישהו שדירוגו נמוך במימד המגדר עשוי לחוש משיכה גם לאנשים שאינם מתאימים לקטגוריות המגדר המקובלות, כגון אנשים אינטרסקס או אנשים חווים חוסר הוודאות באיפה הם שייכים מבחינת מגדר. במימד מספר השותפים, קיימות אפשרויות שבין א-סקסואליות, לקשרים מונוגמים, פוליאמוריים, ועד לקשרים עם מספר רב של שותפים באופן גמיש.

המנסחים של קביעות המיניות משקף את מערך המאפיינים של האדם ומציג אותו כ»מפה» תלת-ממדית, שנראית כמו מישור מתפתל של עמודי תפרות או קונוסים המייצגים את רמות השונות של ההעדפות והתכנים שהאדם חווה. תבנית זו נקראת «נוף המיני התצורת» והיא מאפשרת לנתח ולזהות את המגוון העצום של מימושים מיניים והזהויות הנגזרות מכך, באופן שמכבד ומכיל את הפרספקטיבות והחוויות המגוונות של הפרטים השונים.

הישגים של הגישה והערכים המוערכים בה

חשוב להדגיש כי שיטתו של ואן אנדרס היא יצירתית, חכמה ומשקפת חשיבה מרחיבה המקבלת את ההגיון שיש במגוון המיני. כשמסבירים מחדש את הגבולות של המיניות באמצעות תיאורים רב-ממדיים, מתאפשר לתאר אנשים עם זהויות מגוונות מאוד, לאפשר למונחים כמו «בנדג» (אנשים שמזוהים עם קהילה מינית בלתי רגילה) ו»סוס» (אנשים שמחושבים כבעלי זהות מינית יוצאת דופן) לקבל ביטוי הגיוני ומושגי, מלבד ההקשר הקלאסי של ההטרוסקסואליות וההומוסקסואליות.

החשיבה על מגדר כמרכיב נפרד מציוני המין הביולוגי מבטלת סקסיזם ביולוגי מקובל ומאפשרת להביע מגוון רחב של זהויות ומצבים. הרחבת המושג לקולקציה של תכונות, הכוללת את האטרקציה המינית והטיפוח, מספקת לריבוי תצורות מינים ואופני פעולה, שתורמים לתחושת ההכלה וההבנה של ההבדלים האנושיים, וכן מפתחות שפה תאורטית לעומקה של המגוון האנושי.

הערכת השיטה והחשיבות שלה

הערכתי הגבוהה נשקלת על ידי היות השיטה מיועדת לשמש כלי לחקירה עצמית ולהעצמת הקהילות המיניות השונות, וכן ככלי מחקרי המאפשר ארגון רחב ומעמיק של מושגי המיניות. היא גם מאפשרת לבצע הערכות אישיות וקבוצתיות על פרמטרים שונים של זהות מינית, המוסיפות לתודעה הלא-מפליית וההכרה במגוון האנושי. יחד עם זאת, קיימות ביקורות בנוגע ליישומיות האמפירית של השיטה, שאמנם מאפשרת תיאורים איכותיים ומדדים פרטניים, אך קשה מאוד להכליל ממצאים אלה לקטגוריות כלליות ומוגדרות של זהויות.

אתגרים ומגבלות

הדבר המרכזי שמסבכים את הקשר בין ההגדרות המורכבות של זהות מינית לבין ההבנה וההגדרה העצמית היא הבעיה של תיאום בין מימדים רבים ומגוונים לבין זהות חוויתית וממשית. הוספת מימדים ופרמטרים מקשה על יצירת מראה אחיד וקל להבנה של מושג והגדרה כוללת. לדוגמה, אדם המופיע כ»מאוזן» בכל המימדים עשוי לחוש זהות שונה כאשר המימדים השונים יוצאים מכך, או כאשר הם משולבים באופנים ייחודיים. מנסים להציע סימונים נפרדים למשל להצגת הנטייה המינית (כגון נקודות ס-סימון) והגישה העצמית (נקודות א-סימון), אך זה לא תמיד נותן מענה פשוט ומובן.

עוד בעיה היא שהקפדה על התייחסות נחלקת בין הנטייה, ההתנהגות והזהות העצמית, ששלושתן לא תמיד משתלבות באופן ברור. קיימת גם הסוגיה של יחסי בין המיניות המבודדת לבין המיניות עם שותפים, כאשר נושא זה אינו עדיין מובן לעומק מבחינה אמפירית, ולא הוצגו שיטות נרחבות לתיאור השפעות של מין לבד על מבנה התפיסות והזהויות.

הבעת עתיד: המדרג של המגוון המיני

הכנסת ה-SCT לשיח מיני הרחיבה באופן משמעותי את ההבנה וההכרה במגוון המיני והזהותי של פרטים. היא מציעה כלי תיאורי דינמי, שמאפשר לתמוך בלמידה, שיח והבנה רחבה יותר, ומיועד להתאים גם לדורות הצעירים שיחיו בעולם שונה מזה שאנו מכירים כיום. העתיד דורש לתמוך בכלים מחקריים ומוסדיים שיקדמו את ההכרה במגוון זהויות ותצורות, ויש לבחון כיצד חוקי, חינוך, שוויון, והעצמת קהילות מיניות עשויים להשתנות בהתאם ליישום של גישה זו. בנוסף, יש לשקול איך להתמודד עם כוחות שמנסים להגביל או למזער את המגוון המיני, תוך שמירה על זכויות הפרט והכלל.

לסיכום, הטרנד החדש שהביא ה-SCT מאפשר גישה הרבה יותר פתוחה ומכילה למגוון המיני והזהותי של האדם, ומציע תשתית תיאורטית שיכולה לשמש כבסיס לפעילות חברתית, מחקרית, קלינית וקהילתית למשך העתיד.