ההוכחה שהדבר טעים היא בטעמו: דרושים נתונים כדי לבדוק מודלים והיפותזות בנוגע להתנהגויות מיניות כפייתיות

מה השכיחות של התנהגות מינית כפייתית?

בהתאם למחקרים קודמים, ההערכות לגבי שכיחות התנהגות מינית כפייתית נאמדות בין 2% ל-6% באוכלוסייה הבוגרת הכללית. עם זאת, הגדרות מוסכמות לגבי מה נחשב להתנהגות זו אינן חד-משמעיות, מה שמקשה על הערכות מדויקות של היקף התופעה. לדוגמה, במקרה של הפרעת משחקי רשת (Internet Gaming Disorder), לפני שהוגדרו קריטריונים פורמליים בגרסה החמישית של המדריך האבחוני הפסיכיאטרי (DSM-5), הערכות טווחו מאוד. גם כיום, אין נתונים מייצגים ברמת לאומית על שכיחותה של ההפרעה, ונתונים זמינים לרוב מבסיסי מדגם נוחות שאינם מייצגים את האוכלוסייה הכוללת. לכן נדרש איסוף נתונים ממדגם מייצג כדי להבין טוב יותר את ההיקף וההשפעות של התנהגות זו, וכדי לבדוק כיצד משתנים כמו גישה לפורנוגרפיה, ערכים תרבותיים, ואמונות דתיות קשורים לסוגי או צורות של התנהגות זו.

שאלה קרובה נוגעת להבדלים בין אוכלוסיות קליניות לבין אוכלוסיות סמי-קליניות. לדוגמה, ישנם מחקרים שמקשרים ערביות דתית להתנהגות הורמונית על-ידי הצגת הנטייה לחשוב כי הזדהות דתית והדעה המוסרית כלפי פורנוגרפיה עשויות לתרום להערכת אדם כהוטנטי למשך ההתנהגות המינית או להתנהגות כפייתית, בעוד אחרים מצאו כי הערכים הדתיים אינם קשורים בהכרת התנהגות זו באופן מפורש. מחקר חדש שנערך בעבודה שלנו מצא כי ברוסיה, בקרב גברים הפונים לטיפול, רמת הראיות למדת דתית קשורה לספירות של תסמינים שלילייים לשימוש בפורנוגרפיה, אך לא בקרב גברים שאינם פונים לטיפול. ממצא זה מראה שהקשר בין אמונות דתיות לבין התנהגות מינית כפייתית עשוי להשתנות לפי האוכלוסייה ועומק ההכרה של הפרט. ממצאים אלה מבהירים את החשיבות של בחינת הנושאים באופן מגדרי מדויק ומושכל, כולל גם בקרב קהלים טרנסג’נדרים, הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים ובעלי נטיות שונות.

איזה סוגי נתונים דרושים כדי להעמיק את ההבנה הקונספטואלית של ההפרעה?

בעוד שישנה התקדמות ניכרת בפרסומים הקשורים להפרעה, עדיין נותרו שאלות בסיסיות לגבי ההגדרה והסיווג שלה במודלים הקליניים. לדוגמה, כיצד נוגעים במחלוקת המודלים של ההפרעה הזאת בתוך ההיררכיה הקלינית והן בהשוואה למודלים של הפרעות אחרות, כמו הפרעת הימורי סיכון או התמכרויות מחומרים. התגובות של ה-DSM וה-ICD מראות שדרכי ההגדרה והסיווג משתנות עם הזמן, בהתאם למידע הקיים. למשל, בהתחלה, הוצגו ההטרדות המקצועיות של ההפרעה כלא שייכות לסוג מסוים, אך בהמשך הוכנסו הגדרות חדשות שנראות כמתאימות לקטגוריות ההתמכרות, בהתבסס על מחקרים של תופעות דומות המראות תבניות משותפות בתחומים נוירולוגיים, קליניים, גנטיים, תרופתיים ותרבותיים. נדרש לבחון איך מגדירים את ההפרעה והאם היא יותר קרובה לדיסורדים של התמכרות או להפרעות דיספוריות מעוררות תיאבון המוגדרות כהפרעות של בקרה על דחפים.

אחת מקווי ההוכחה המרכזיים לקשר בין ההפרעה לתחום ההתמכרות הן מחקרים שעוסקים בתרשימים פעילות מוחית, כגון בדיקות MRI שנערכו לאחרונה. מחקרים אלו בוחנים כיצד אנשים עם התנהגות מינית כפייתית מגיבים לתמונות וסימנים הקשורים למין ומחפשים להבין אם המנגנונים במוח דומים לאלה של מכורים לחומרים. למשל, מחקרינו הראה כי אנשים הפונים לטיפול להפרעות אלו מגיבים באופן מוגבר לתמונות מופרעות, ומדגימים תגובה מוגברת יחסית ל’חיזוק’ באזורים במוח הקשורים לתגמול, כמו הוונטרל סטריאטום. ממצאים אלה תומכים בתיאוריה שההפרעה כוללת תגובה על-חושית לחיזוקים, התהליך שמאפיין התמכרות. מחקרים נוספים בחקר המוח מצביעים על מעגל circuits במוח הכוללים את הקורטקס הקדם-מצחי, ההיפוקמפוס והאמגלאדה המעורבים במנגנוני הזיהוי והתמכרות ליחסי מין ופורנוגרפיה. מחקר עתידי חייב להמשיך לבדוק את תפקוד המוח כולל תגובות חישה לחיזוקים נפשיים וקונקרטיים כדי לקבוע את הקשר בין ההפרעה לתהליכי התמכרות במוח.

סיכום ומסקנות

במבט כולל, יש להכיר בחשיבות של אישוש אמפירי של המודלים התיאורטיים להפרעה זו. יש צורך בהסכמה חדשה על ההגדרה המדויקת של ההפרעה והאם אפשר לכלול אותה בקטגוריית ההפרעותבקוד ICD-11, כזו שתתמוך במחקר שיטתי ויאפשר קידמה ידע במספר תחומים. מחקרים מתוחכמים וארוכי טווח שיבחנו את פעילות המוח במהלך פעילות מינית ממשית, יוכלו לסייע באימות ואישור המודלים התיאורטיים ולפתח תיאוריות חדשות המבוססות על נתונים. המטרה היא לייצר כלי מחקר שיוכל לתמוך בהבנה מעמיקה יותר של התופעה, תוך כדי קידום טיפולים מבוססי ראיות ופורמולות טיפוליות מדויקות יותר.