זקפיים כואבים בעקבות שינה לאחר מגע מיני

זיקפות כואבות הקשורות לשינה (Sleep-related painful erections — SRPE) הן תופעה נדירה המאופיינת בהופעה חוזרת של זיקפות לילה מכאיבות בזמן שינה בשלב ה-REM, בעוד שבשעות הערות זיקפה כזו לא מופיעה. על פי הדיווחים, ידוע על כשלושים וחמישה מקרים כאלה, כאשר בשום מקרה לא דווח על קשר ישיר עם חדירות מיניות מוקדמות. במאמר זה, הוספנו דיווח על מקרה של גבר בן 40, שסובל מ-SRPE במשך שישה שנים, והפרעותיו התקשורתיות והזוגיות נגרמו מההשלכות של ההיווכחות הכואבות שהתרחשו רק לאחר קיום יחסי מין עם שפיכה בערב לפני השינה. בעקבות הקושי, הפחתה בשכיחות המגע המיני גרמה לבעיות במערכת היחסים הזוגית. פתרון שהתברר כיעיל היה שעת קיום יחסי המין הועברה לזמנים אחרים ביום. המטופל דחה כל טיפול תרופתי שהוצע, מתוך חשש מלהיות «חוֹלֶה בגיל הזה».

האיש המדווח הוא גבר בן 40, יליד קפריסין, בעל תואר שני, עובד כמנהל קרנות השקעה, שאינו נשוי ואינו דתי. במשך ששת השנים האחרונות, סיפר שהחל לחוות זיקפות כואבות הלוך ושוב במהלך הלילה, בהן נ awak בעקבות זיקפה קשה וכואבת. ניתן להקל על הכאבים באמצעות תרגילים פיזיים כגון תנועות של הירכיים או על ידי קירור הפין באמצעות קרח או מקלחת קרה למשך שלושה דקות בערך. מעניין לציין שדווח כי הבעיות הללו התרחשו רק לאחר קיום יחסי מין עם שפיכה בערב הקודם, בעוד שבמקרים של קיום יחסי מין בשעות היום, הבעיה לא הופיעה. לא משנה כמה ארכו יחסי המין, אם בתום המגע המיני הייתה שפיכה בלילה של אותו יום, הבעיה הייתה מתרחשת בכל מקרה. לאחר שהוכה לבעיה, עשה המין ואורגזמה באופן עצמי, ללא כל קושי.

הבעיה השפיעה קשות על מערכות היחסים שלו. חברת הנשוי הקודמת שלו הייתה מאוכזבת מהירידה בתדירות המגע המיני, והיחסים ביניהם נותקו, חלק בשל הבעיה הזו. במערכת היחסים הנוכחית שלו, שהחלה שלוש שנים לאחר סיום הקשר הקודם, שם התמודדים עם הבעיה, הוא הפסיק יחסים במשך כמה שבועות. דבר שהביא לבעיות קלות ביחסים, והחברה עצמה הייתה זו שהפנתה אותו לרופא המשפחה. המטרה הייתה לבדוק האם קיימות סיבות רפואיות לבעיה והאם יש המלצה על טיפול שאינו תרופתי. הרופא ביצע הערכה ביופסיכוסוציאלית, שכללה בדיקות רפואיות, סריקות של מערכת העצבים, בדיקת איברי המין החיצוניים, בדיקת פרינאום, מדידת לחץ דם ודופק, והכל יצא תקין. מתוך רצון לבדוק שאין סיבות אחרות, הוא קיבל הפנייה לייעוץ אורולוגי.

בבדיקות שנעשו אצל האורולוג, נמצא שהדופלר של כלי הדם הפין תקין, ומחקר ה-NPTR הראה חמש תקופות של זיקפות, כשהארוכה lasted כ-90 דקות. לאחר ייעוץ, הוחלט להמליץ על שינוי בתזמון, כלומר קיום יחסים בזמנים אחרים ביום, ולבדוק השפעה. המטופל סירב לטיפול תרופתי מכל סוג, מתוך תחושת חוסר רצון ללהיות «חולה בגיל הזה». בעקבות ההמלצה, הפסקת קיום יחסים בערב והעברת הזיקה לזמנים אחרים ביום סייעה לכך שהבעיה נפתרה במשך שלוש וחצי שנים של מעקב. על אף ההצלחה, הקשר הזוגי האחרון שלו התפרק מסיבות שאינן קשורות לשעת קיום יחסי המין.

היום, הוא מתרגל טנטרה – גישה שמדגישה מגע איטי ומודע שמטרתו להגיע לחוויה רוחנית, ומכוון למנוע אורגזמות בכל מצב. הוא סיפר כי לעיתים רחוקות בימי יחסי מין שהיו כוללים שפיכה בערב, הבעיה של הזיקפה הכואבת חוזרת, ומלווה התעוררות בתדירות גבוהה בלילה עם זקפה קשה וכואבת.

זיקפות בזמן שינה (Erections during sleep) ידועות מזה זמן רב, עוד מימי העת העתיקה. עם זאת, חקירות שיטתיות שלהן החלו רק בסוף שנות השלושים של המאה ה-20. חוקרים כמו אולמיירר, ברילמייר ו-הוולסטרונג תיארו את התופעה ככזו שמתרחשת במחזורים קבועים בלילה, בערך כל 85 דקות, ומתמשכת כ-25 דקות כל פעם. בהתחשב בכך ששלב ה-REM בשינה מאופיין באותן תבניות מחזוריות, הועלתה ההנחה שהזיקפות הליליות קשורות לשלב ה-REM (Fisher et al., 1965). טענה זו נתמכת במחקרים שהצביעו על קיומן של זיקפות גם בבליעה הטרימסטרית הראשונית וקשורות לִשלב ה-REM, וכן במחקרים על נשים שמציגות תפקודים דומים בזמן שינה, כמו גודש של כלי הדם באיברי מינהן.

זיקפות אלו נפוצות באופן טבעי ואינן מכאיבות בריאים. הן מתחילות בגיל הטרום-לידה, ומשיכות את התהליך עד לקשישים. עם הגיל, אורך הזיקפה והתדירות שלהן פוחתות, אך הן נמשכות עד זקנה. במדינות מסוימות נתחו ההבנות לגבי תפקודי המערכת הגניטלית בלילה בנשים, והן חוו גודש של כלי דם באיברן במצבים של שינה וערות (Fisher et al., 1983). אך לחלק מהגברים, הבעיה היא בהופעה של זיקפות מכאיבות שמפריעות לשינה – תופעה המכונה SRPE, שנחקרה בעיקר בהקשרים מוגבלים עד כה. ההיסטוריה של הוגדרה לראשונה בספרות בשנת 1939, כהתכן זיקפות כואבות שמגיעות משינה. חקר התופעה נמשך באופן מוגבל, וטרם הובהר בצורה מקיפה. שיטות הטיפול כוללות שימוש בתרופות כמו אנטי-פסיכוטיות, אנטי-דיכאוניות, בנזודיאזפינים, אנטי-אלקטריים, ודגשים מלכתחילה על תפקידן של התרופות בהגבלת הזיקפה, בחיזוק השינה או בהרגעה של שרירי רצפת האגן.

במקרים בהם הבעיה מתרחשת רק לאחר קיום יחסי מין בערב, פתרון פשוט יחסית הוא שינוי תזמון — לקיים את יחסי המין בשעות אחרות ביום. לגבי ההבדלים בפרספקטיבה של אבחון, לחלק מהמטופלים, אפשרויות תרופתיות עשויות להיות לא אטרקטיביות, והמעבר היא לשינויים הומנומיים פשוטים, כגון שחרור מהתנאים שהפעילו את הבעיה.

אפשרות נוספת היא הגברת ההבנה לגבי מקרה זה, כפי שמציעה ההשערה שהמערכת לתפוסת זיקפות והנחות לגבי תפקוד כלי הדם הפין עשויה להיות מחוברת לבעיה ב»מחזור ההתרוקנות» של הזיקפה, שמושפע, בין היתר, מפעולות שמפעילות את ה- PDE5 (תרופות כמו ויאגרה). במקרה זה, אולי יש צורך בגישה הפוכה – לנסות להאריך את תהליך ההתרוקנות, במקום להקל על ההגעה להתרוממות. בכל אופן, שאלה פתוחה היא מדוע ההופעה קשורה דווקא לקיום יחסי מין בערב, ומדוע לא חלה הפעלה של הבעיה בזמנים אחרים.