כמה פעמים בחייכם שמעתם את אחד מהמשפטים הבאים:
"יש מבצע של 1+1, אז קחי עוד אחד, חבל!"
"החולצה השנייה ב50%, קח לך עוד אחת"
"אני אקנה את האייפון XR בנסיעה הבאה לארה"ב ואחסוך 500 שקלים"
ברור שהמשפטים האלה נאמרים כדבר שבשגרה, ביום יום, כל הזמן. אבל האם עצרתם פעם לחשוב מה המשמעות של הצריכה האינסופית שלנו?
על פי נתונים, אוכלוסיית העולם צפוייה להגיע לשמונה מיליארד בני אדם עד 2023.
לכל אחד מאלה, יש צרכים ורצונות כדי להתקיים – מזון, מים, בגדים, בית, אוטו, פלאפון, ריהוט לבית, אביזרים למיניהם, נעליים ועוד רבים וטובים.
לכל אחד מהמוצרים האלה, יש את הכמות הבסיסית שאדם צריך כדי להתקיים, ואת הכמות העודפת שנוצרת מתרבות השפע בה אנו חיים היום, הכמות שלא באמת היינו צריכים, אבל זה כבר היה במבצע, אז למה לא?
אינספור אפשרויות = אינספור החלטות
מכירים את זה שאתם עומדים מול המקרר שעה ולא יודעים מה להחליט לאכול מרוב אפשרויות?
מול ארון מלא בבגדים שחלקם עם טיקטים ולא מצליחים להחליט מה ללבוש? אתם לא לבד. החיים של כולנו מלאים ברכוש, שלא כמו פעם, עבור נעל ספורט היינו מחכים שנים לדוד סאם מארצות הברית שיביא לנו ניו באלאנס, היום בקליק יש לנו שפע של אפשרויות, תוך שלושה ימים אצלנו בבית.
פעם היינו קונים במכולת את המצרכים למרק, היום אנחנו ממלאים עגלה בסופר כל שבוע.
כזו היא תרבות השפע, מהירה ומפתה. מזון מהיר, אופנה מהירה, תרבות מהירה.
למהירות הזו יש מחיר שאנחנו לא רואים באופן ישיר, בטח לא בעת הקנייה של המוצר. המחיר הזה שכולנו בסוף אחראים עליו ומשלמים אותו יש פן חברתי, כלכלי וסביבתי.
המחיר האמיתי של הקניות שלנו
מבחינה כלכלית, משפחה ישראלית, בעלת חמש נפשות, מוציאה בממוצע 10,000 ש"ח בשנה על בגדים, אבל לובשת רק 20% מהארון שלה. בנוסף, משפחה ממוצעת בישראל זורקת לפח מזון בשווי 3200 ש"ח בשנה. עכשיו תחשבו על נעליים, ריהוט, מכוניות, טלפונים, שקיות, קופסאות, ניירות, קוסמטיקה, מוצרי תינוקות, מכשירי חשמל ומה לא.
מבחינה סביבתית, 33,800 אלף בקבוקי פלסטיק מושלכים לים התיכון בכל דקה, זה שאחראי על הנשימה שלנו. הפלסטיק הזה, בסוף מגיע לגוף שלנו כי הוא נמצא בדגים שאנחנו אוכלים, ומייצר אי מפלסטיק באוקיינוס השקט, בגודלה של צרפת!
ואם בנשימה עסקינן, כ-2200 בני אדם מתים מזיהום אוויר בישראל, מדי שנה והיד עוד נטויה.
כלומר, הצריכה שלנו מותירה אחריה שאריות שישארו עוד הרבה אחרינו, פוגעת בכל משאבי הטבע שלנו ולבסוף בבריאות שלנו ושל ילדינו.
לבסוף, מבחינה חברתית, המימד החשוב ביותר של קיימות- הפגיעה באדם; בעוד שחצי מהעולם נהנה משפע, החצי השני סובל מתת תזונה וחסך במשאבים.
לבחירות הצרכניות שלנו יש יכולת להשפיע על חיים של אנשים אחרים. למוצרים זולים יש סיפור מאחוריהם. שכן, על כל חולצה שקנינו במחיר מציאה של 20 ש"ח, צריך לזכור שמישהו ייצר אותה עבור כמה שקלים ביום בתנאים מסוכנים. זה מתחיל בחשיפה לכימיקלים רעילים של הדפסים צבעוניים ונגמר בתקני בטיחות לקויים, אשר בסוף עלולים להביא למאות הרוגים בשריפה במפעל, כמו שקרה למשל בבנגלדש.
אנחנו בטוחים כי תמיד יהיה מי שישתמש בבגדים או במוצרים שאנחנו לא צריכים כאשר נעביר לתרומה. אבל לא כך הדבר- את רוב הבגדים שלנו, אף אחד לא באמת צריך (וגם אתם לא) ולרוב הם ממשיכים לתושבים באפריקה, נטמנים או נשרפים ומזהמים את מי התהום, כלומר השתייה, של האזרחים.
צריכה מודעת = צריכה חכמה
בחברת השפע שאנחנו חיים נדמה לנו כי אין אפשרות לחיות ללא צריכה יומיומית. אבל זהו רק עוד הרגל. צרכנות מקיימת, חכמה וירוקה לא רק מיטיבה עם הסביבה והאדם, אלא גם עם עצמנו. התרגלנו לחשוב שכל דבר צריך להיות לנו בשפע. שמוצרים חדשים ומתקדמים יעשו אותנו מאושרים יותר. אבל זו רק אשליה. הדבר אינו אלא רק מבזבז את כספנו, מייצר מרדף אינסופי אחרי גדול יותר, חדש יותר, מהיר יותר ומותיר לנו שפע של זבל. אינספור של חפצים זולים שיהרסו מהר יותר ובסוף יפגעו בבריאותנו, באוויר, באדמה ובמים.
אז הגיע הזמן להפסיק עם העודפים ולעבור לצריכה ששואלת שאלות. כמו, מי ייצר לי את המוצר? האם ייקח זמן להיפטר ממנו שאני אסיים להשתמש בו? האם זה הכרחי? אולי זה זול מדי ולכן גם ייהרס נורא מהר?
שפע אמיתי אינו חייב להיות חומרי. אפשר להנות משפע חברויות, שפע של איכות על פני כמות, שפע של חוויות.
תקנו בגדים איכותיים שבאמת אתם צריכים, אל תקנו דברים שאין לכם צורך בהם בגלל שהם במבצע. הכינו רשימה לסופר בבית, נסו לראות איזה מזון קניתם ואתם זורקים באופן קבוע את רובו. ותרו על נסיעות מיותרות באוטו והמירו אותן בנסיעה מעניינת ושונה בתחבורה ציבורית.
חכו עם כל המתנות בימי אהבה/הולדת/נישואין, תתפלאו לגלות כמה חוויה אחת ומדויקת שתישאר איתנו לכל החיים, יכולה לרגש, מאשר מוצרים שיזרקו אחרי כמה ימים.
Less is More.
אל תהיו מהירים, תאטו את קצב הצריכה שלכם.
