הערכת הטיות תגובה בלתי מודעות למין בתמונות של גברים ונשים בעירום בקרב גברים אטרופיליים וגינופיליים

מחקרים קודמים שבחנו את הנטייה המינית והעדפות המיניות, כגון מחקריהם של Snowden, Wichter ו-Grain משנת 2008, מצאו כי מבחני היקשרות בלתי מודעים, כדוגמת מבחן ההיזכרות המהירה (Priming Task) ומבחן ההקשר הבלתי מודע (Implicit Association Test), יכולים לנבא את הנטייה המינית של גברים שנמשכים לגברים או לנשים. במבחנים אלה נמדדו תגובות לא מודעות, שהכילו סולמות השוואתיים של הטיות ביחס לגברים ונשים בעירום, אך היעדרו של מידע מפורש בנוגע להטיות המגדריות בכל אחד מהתחומים נותר בלתי ברור. מחקר זה הרחיב את ההבנה על ידי בחינת הטיות בלתי מודעות יחסיות ופרסונליות באמצעות שיטה חדשה, שנקראת תהליך הערכה בלתי מודע יחסי (IRAP). בנוסף, נעשה סינון באמצעות מדידה מפורשת שזיהתה 16 גברים המצביעים על נטייה אנדרופילית (הנמשכים לגברים) ו-16 המצביעים על נטייה גנאו-פילית (הנמשכים לנשים).

מבחן IRAP כלל מענה “אמת” או “שקר” בתגובה לתמונות בעירום של גברים ונשים, כשהתבקשו להעריך את היופי או הבלתי אטרקטיביות של התמונות. המשתתפים ביצעו חזרות במבני בדיקה שבהן התבקשו להתאים את התגובה לתמונות לפי נטייתם המינית שהתבדקה באופן מפורש, ובמבני בדיקה אחרים הוגדרו פרקטיקות הפוכות. זמן התגובה נקלט ונותח. תוצאות המחקר הראו כי דפוס ההטיות של המשתתפים היה שונה בין הקבוצות, וקיים היה יכולת חזקה לנבא את הנטייה המינית על פי התוצאות, עם שטחה מתחת לעקומה של 1.0 לסולם ההטיה היחסית ולקרוב ל-.94-.95 לסיבובים המוצגים של התמונות של גברים ונשים. קשרים בין תוצאות ה-IRAP לבין המדדים המפורשים היו גבוהים באופן עקבי, דבר שממליץ על שימוש בשיטה ככלי חשוב יחסית לחקר ההעדפות המיניות.

חוקרים הבוחנים את הנטייה המינית והעדפות המיניות החלו לחקור שיטות שמטרתן למדוד דעות בלתי מודעות, הנקראות גם «הטיות בלתי מודעות» או «עמדות בלתי מודעות». תיאוריות אלה מצביעות על כך שההערכות המהירות והאוטומטיות (שאולי אינן מודעות) שאנשים עושים, לעיתים קרובות, שונות מההערכות המכוונות והמודעות שהם מנסחים באופן מודע, הנמדדות באמצעות שאלונים ודוחות עצמי (De Houwer, 2006; De Houwer, Teige-Mocigemba, Spruyt, & Moors, 2009; Fazio & Olson, 2003; Gawronski, 2009). הוויכוח המרכזי סובב סביב טבען של עמדות אלו, איך הן פועלות ומשפיעות על ההחלטות וההתנהגות של הפרט (Gawronski & Bodenhausen, 2006; Rydell & McConnell, 2006; Wilson, Lindsey, & Schooler, 2000). עם זאת, קיימת הסכמה גורפת שמדידות של עמדות בלתי מודעות ומודעות רגישות להבדלים בין המושגים, ויכול להתרחש כי שתיהן מנבאות סוגים שונים של התנהגות. לדוגמה, שאלוני דעת עצמית בדרך כלל מנבאים התנהגות מכוונת ושליטה (Dovidio, Kawakami, Johnson, Johnson, & Howard, 1997), בעוד שסינון תגובות בלתי מודעות בדרך כלל עוקב אחר תגובות מיידיות ואוטומטיות יותר (Friese, Hofmann, & Wanke, 2008; Galdi, Arcuri, & Gawronski, 2008; McConnell & Leibold, 2001).

הבדל זה חשוב מאוד במחקר על העדפות מיניות, שנטייתה לרוב נחשבת כמשהו חד-ממדי, אך למעשה ישנם מבנים רבים שמייצבים את ההתנהגות המינית שלנו. לדוגמה, מדידות בלתי מודעות עשויות לשקף מחשבות ופנטזות קצרות מועד, עניין ויזואלי בגופים של מגדר מסוים, וכן עוררות בלתי מודעת, בעוד שמדידות מפורשות עשויות לשקף רצונות פעולה, משיכה חזקה וקבועה לאנשים מסוימים, וכן מידע חברתי מורכב יותר. לפיכך, מדידות בלתי מודעות של העדפה מינית עשויות לגלות תכונה ייחודית שהשאלונים לא מצליחים לגלות, ובהתאם כך, יכולות להיות תבניות תגובה ייחודיות הקיימות בקבוצות מסוימות. עבור קבוצות המפגינות דפוסי תגובה מובהקים כאלה, כל אחד מסוגי המדידות עשוי להסביר התנהגות שונה ומדויקת יותר באשר לפעילות מינית מסוימת, הקשר מסויים או בכלל.

מחקר ראשון שניסה לבדוק האם העדפה מינית יכולה להיספר באמצעות מדדים בלתי מודעים כללל את מבחני ההיזכרות המהירה וההקשר הבלתי מודע, כלל גברים שהזדהו כי הם נפגשים בעיקר עם נשים או עם גברים. חלק ניכר מהמחקר התייחס ומדד את ההבדלים בין שני הקבוצות בעיקר ביחס למשיכה המינית, להתנהגות המינית, לפנטזות, אורח חיים הטרוסקסואלי/הומוסקסואלי והזהות העצמית. בכל אחד מהתחומים הללו, תוצאות המחקר הראו כי קיימים הבדלים ברורים בין הקבוצות המפורסמות, והתקבלו תוצאות חזקות שבעזרת מבחן ה-IAT הצליחו לנבא את הנטייה המינית במדויק. עם זאת, ישנן מגבלות שהוגדרו במחקר, למשל, שהמבחן ה-IAT מספק ציון יחסית כללי כדי לתאר את הטיה המינית, אך אינו מפרק את ההטיות בנבדקות ובנבדקים בנפרד לפי מגדר. לכן, מצבים בהם אנשים מציגים תגובות מעורבות יותר, כגון משיכה וקוצר בין שני המינים, אינם מזוהה נכון, והיכולת לנתח את ההטיות ביחס לנטייה המינית מוגבלת מאוד. כך, יש צורך בשיטה שיכולה להבחין בכל אחד מהמייצגים של ההטיות באופן נפרד, בדיוק יותר גבוה, ומסוגלת למדוד הטיות לא תלויות במגדר בלבד – למשל, המראה של משיכה והטיה שלילית (אישות או עוינות) כלפי מין מסוים.

לכן, פותחו שיטות נוספות, ביניהן ה-Extragenic Affective Simon Test, משימת ה-Go/No-Go ובסוג של שיטת IRAP, שיטה שבה נבדקות תגובות לא מודעות הקשורות במושגי שליטה עצמית, הערכה עצמית, טבעי או אביולנטיות, וכן הטיות לא מודעות ביחס למינים שונים. גם מחקר זה שואף לפתח מדידת הטיות אישיות ולא יחסיות בלבד, שיכולה למדוד תגובות נפרדות לכל אחד מהמינים.

המחקר הנוכחי ביקש לשכפל ולהרחיב את המחקר של Snowden ושות’ בשנת 2008, על ידי שימוש ב-IRAP לצורך מדידת הטיות ביחס לתמונות של נשים וגברים, באופן שיאפשר ניתוח של הטיות יחסיות ופרסונליות בנפרד. תוצאות מראות שה-IRAP מצטיינות בהשוואה ל-IAT ול-PT, הן מבחינת היכולת לנבא את הנטייה המינית והן מבחינת הקשרים עם מדדים מפורשים. בנוסף, המחקר שואל שאלות ניווניות על הבחנות בין תגובות לאישה ולגבר, וקובע האם ההטיות תואמות את ההצהרות העצמיות של המשתתפים. באופן כללי, ממצאי המחקר מחזקים את ההשערה שהשיטות הלא מודעות יכולות לתרום משמעותית להבנת הנטייה המינית והעדפות המיניות, ומציעות כלים מחקריים שניתנים לשימוש במגוון סיטואציות, כולל למשל גילוי הוכחות להטיות בעבירות מין או בהיבטים אחרים של העדפות מיניות.